רש"י על שבת ע״ג

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 דסבור שומן הוא ואכלו - והיינו דשגג דסבור שומן הוא ולא נתכוין לאכול חלב וחייב ואף על פי דמתעסק הוא לרבא דהא לא מתכוין לאכילת איסור חייב דאמר שמואל בכריתות פ"ד דף יט: בחלבי' ועריות מתעסק חייב שכן נהנה אבל בשבת פטור דלא נהנה והיינו סייעתא לדידיה דאמר נתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר פטור:
2 ואביי - אמר לך לעולם כי האי גוונא אף בשבת חייב דלאו מתעסק הוא והיכי דמי מתעסק דשאר מצות חייב קסבר רוק הוא שהיה חלב נימוח ובלעו דלא איכוין לאכילה דרוק לאו בר אכילה הוא אלא בליעה דכתיב איוב ז׳:י״ט עד בלעי רוקי ועלתה בידו אכילה דהא לא איכוין לאכילה ודכוותייהו דשבת דפטור נתכוין להגביה ועלתה בידו חתיכה:
3 דהא לא איכוין לזריקה דאיסור - ויהא שוגג בשבת או במלאכה אבל זה אינו שוגג לא בשבת ולא במלאכות אלא מתעסק בדבר אחד של היתר ועלתה בידו איסור:
4 וצריכא - לאיפלוגי בכולהו אף על גב דדמי להדדי:
5 דארבע בלא תרתי לא מזדריק - וזה שנתכוין לשתים וזרק ארבע נעשית מחשבתו דהא יש בכלל ד' שתים הלכך לאו מתעסק הוא:
6 דלא איכוין לזריקה דארבע - ובציר מהני לא שם זריקה עלה:
7 אבל כסבור רה"י הוא וכו' - דנתכוין לזריקה גמורה:
8 משכחת לה - להאי שנשתכחה תורת כל הלכות שבת ממנו ואפילו הכי חשיבא ליה כזדון שבת ושגגת מלאכות לחיוביה אכל חדא כגון דידע ליה לשבת באיסורין וטעה בשיעורין שנתכוין לפחות מכשיעור ועשה כשיעור דלכולן יש שיעור:
9 אלא לרבא דאמר פטור היכי משכחת לה - דמיחייב שום אדם על כל מלאכה ומלאכה שבהעלם אחד על כרחך בזדון שבת ושגגת מלאכות הוא דבעית לאשכוחיה והכא דאיעלימו כולהו מיניה מאי זדון שבת איכא במה ניכר לו שבת משאר ימים:
10 מתני' הזורה - ברחת לרוח:
11 הבורר - פסולת בידיו:
12 המרקד - בנפה ובגמ' פריך הני כולהו חדא היא דלהפריש פסולת מתוך אוכל נעשות שלשתן:
13 האופה - לא הוה במשכן דלא שייך אלא בפת ופת לא שייכא במלאכת המשכן אבל כולהו קמייתא הואי בסממנין של צבע תכלת וארגמן ותולעת שני ובגמרא פריך דשביק תנא מבשל דהוי בסממנים ונקט אופה ושיעורן של אלו כגרוגרת חוץ מחורש דבכל שהוא לקמן בפרק הבונה שבת דף קג.:
14 הגוזז צמר - וכל שאר מלאכות שייכי בצמר של מלאכת המשכן:
15 המלבנו - מכבסו בנהר:
16 המנפצו - קרפי"ר בלע"ז:
17 המיסך - אורדי"ר:
18 בתי נירין - ליצ"ש שנתן שני חוטין בתוך הבית ניר ובגוזז ובמלבן וכולהו אינך מפרש שיעורן לקמן בפרק האורג:
19 הפוצע - מנתק פעמים שיש בשני חוטין יותר מדאי ומנתק מהן ומקלישן לצורך והני כולהו ממיסך ואילך עד קושר ומתיר שייכי ביריעות ולקמן מפרש מאי קושר ומאי מתיר איכא:
20 ותופר וקורע - ביריעות הוא:
21 על מנת לתפור - פעמים שהנקב עגול ואינו יכול לתופרו יפה אא"כ קורעו כדמפרש בגמרא אבל קורע שלא לתפור לא הוי במשכן:
22 הצד את הצבי - וכל מלאכת עורו נוהגת בתחשים למשכן בעורותיהן:
23 המולחו - לעור:
24 ממחקו - מגרר שערו:
25 מחתכו - מקצעו ומחתכו לרצועות וסנדלים:
26 כותב ומוחק - לקמן שבת דף קג: מפרש למאי מיבעיא למשכן שכן רושמין על קרשי המשכן לידע איזה בן זוגו וכותב אות בזו ואות בזו ומוחק פעמים שטעה:
27 מכבה ומבעיר - באש שתחת הדוד של סממנין:
28 מכה בפטיש - הוא גמר כל מלאכה שכן אומן מכה בקורנס על הסדן להחליקו בגמר מלאכה ומתניתין נמי לא מיחייב ליה אלא בגמר מלאכה:
29 גמ' מנינא למה לי - ליתני אבות מלאכות הזורע והחורש כו' ואנא חזינא אי ארבעין נינהו:
30 שאם עשאן כו' - ובא להודיעך שאם נתעלמו כל הלכות שבת ממנו חייב כמה חטאות עליו:
31 מכרב כרבי - חורשין:
32 בא"י - קשה היא ואין יכול לכסות בלא חרישה ואשמעינן דהא נמי חרישה היא:
33 כולן מלאכה אחת הן - דזומר נמי לצמוחי אילנא הוא ונפקא מינה דאי עבד ליה כולן בהדי זורע לא מיחייב אלא חדא דהעושה מלאכות הרבה כו' זורע אב מלאכה ונוטע נמי אב מלאכה הוא דהיינו זורע אלא שזה בזרעים וזה באילנות וכן מבריך ומרכיב אבל זומר תולדה:
34 זומר חייב - משום תולדת נוטע דלצמוחי עביד:
35 ונוטע - גופיה וכן מבריך ומרכיב:
36 חייב משום זורע - כלומר אינהו נמי זורע הן זה אב בזרעים וזה אב באילנות:
37 משום נוטע לא - אמבריך ואמרכיב קאי:
38 אימא אף משום זורע - דהך זריעה באילנות ואי עביד ליה בהדי זורע מיחייב חדא ותו לא:
39 זומר - להצמיח הגפן:
40 וצריך לעצים - להסקה משום דצריך להם הויא תולדה דקוצר דצריך נמי לקצור:
41 דקטל אספסתא - שחת וקוצרין אותו ג' פעמים בחדש וחוזר וצומח:
42 דקניב סילקא - חותך תרדין מן המחובר וחוזרין וגדלין:
43 החורץ - עושה חריצין בקרקע:
44 מלאכה אחת הן - אינו חייב אלא אחת דכולהו לרפויי ארעא עבידי:
45 גבשושית - תל קטן:
46 בבית - שייך בנין שמתכוין להשוות קרקעיתו:
47 משום חורש - דמרפי ארעא:
48 גומא וטממה - בעפר היינו חורש שהעפר שמילאה בו הוי רפוי וטוב לזריעה והשוה לקרקע להיות נזרע עם השדה:
49 אלא לעפרה - לכסות צואה:
50 פטור עליה - ואין כאן משום בנין בבית דקלקול הוא ולזריעה נמי לא חזיא אבל אם היה צריך לה חייב משום בונה:
51 לרבי יהודה - בפרק המצניע לקמן שבת צג: גבי מוציא את המת במטה:
52 מתקן - כמו מוציא את המת לקוברו אינו צריך לגופה דהוצאה ולא למת אלא לפנות ביתו והוצאה הצריכה לגופה כגון שהוא צריך לחפץ זה במקום אחר:
53 מקלקל הוא - את ביתו:
54 גודר - בתמרים:
55 ומוסק - בזיתים:
56 אורה - בתאנים:
57 דשדא פיסא לדיקלא - זרק פיסת רגבים לדקל:
58 ואתר תמרי - השיר התמרים:
59 תולש - תולדה דקוצר:
60 מפרק - תולדה דדש שמפרק תבואה משבליה לשון פורק מן החמור דישקארגיי"ר בלע"ז רבינו לוי וגם בתשובת רבינו משולם הגאון מצאתי כן ואף זה מפרק התמרים מן המכבדות:
61 אין דרך תלישה ופריקה בכך - על ידי זריקה אלא או ביד או בכלי ותולש כלאחר יד הוא ופטור:
62 דכניף מלחא ממלחתא - שצבר מלח ממשרפות מים דמתרגמינן חריצי ימא יהושע יא שממשיך לתוכו מים מן הים והחמה שורפתן והן נעשין מלח ואותו חריץ קרי מילחתא:
63 משום מעמר - שאף הוא כמאסף בשבלין הוא:
64 המנפץ - פשתן בגבעולין:
65 והמנפט - צמר גפן בקשת כדרך האומנין וצמר גפן גידולי קרקע הוא להכי קרי ניפוט דיליה תולדה דדש שמפרק גרעינין ממנו ולא קרי ליה תולדת מנפץ דצמר:
66 ה"ג היינו זורה היינו בורר היינו מרקד - היינו כמו הי ניהו כלומר דמפליג להו תנא דמתניתין לתלת והלא כולן מלאכה אחת הן דמפריש אוכל מן הפסולת: